Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility

פסנתר כנף בסלון: הדרך מסרט המדידה ועד הכוונון הראשון

אדם עומד ליד דלת הכניסה של הבניין עם סרט מדידה ביד. הוא מותח אותו מהמשקוף אל הצד השני, רושם משהו על פתק ועולה למעלה. במעלית הוא מודד את הרוחב מבפנים, בחדר המדרגות הוא מרים את הראש לבדוק את גובה התקרה, ועל הפודסט, איפה שהמדרגות מסתובבות, הוא עומד זמן ארוך ומסתכל על הפינה.

כל המדידות האלה נעשות בשביל פריט אחד שעומד בסלון: פסנתר כנף. את הספה אפשר להרים ולסובב, את הארון מפרקים, וגם אם בפינה השנייה של החדר עומד אקווריום גדול על מעמד, הפסנתר הוא זה שמכתיב איך ייראה יום ההובלה. הדרך שלו מהסלון אל המשאית מתחילה הרבה לפני שמישהו נוגע בו.

שני מובילים בסרבלים כחולים מרימים יחד פריט גדול העטוף בניילון, בסלון עם ספה צהובה וארגזי קרטון ברקע
פריט גדול ועטוף עובר בחדר, ושני אנשים רק מתחילים להבין כמה מקום הוא צריך.

קודם הסרט, אחר כך ההחלטה

הנקודה הצרה בדרך קובעת הכול. זו יכולה להיות דלת הדירה, דלת הבניין, הרוחב הפנימי של המעלית או הפנייה בין שתי קומות. מודדים כל אחת מהן ורושמים על דף, כי ביום ההובלה אין כבר מי שיזכור את המספרים.

בפסנתר כנף מודדים גם את האורך שלו, מהקלידים ועד הקצה המעוגל של הגוף. לפעמים האורך הזה לא נכנס למעלית בעמידה, ולכן שואלים גם איך הפסנתר ייראה כשהוא שוכב על הצד ואיך הוא יעבור את הפינה בחדר המדרגות.

גם הגובה של התקרה מעל הפודסט חשוב לא פחות מהרוחב, כי כלי ארוך שמסתובב בפינה צריך מקום גם למעלה. כדאי לעמוד על הפודסט, לדמיין את הגוף הארוך מסתובב ולרשום את ההערכה ליד המספרים. ובדקו גם אם דלת הדירה נפתחת עד הסוף או נתקעת בקיר.

את המדידות עושים בשתי הכתובות, גם בזו שאליה עוברים. רק כשיש על הדף נתונים משתיהן מחליטים איך הפסנתר יוצא ואיך הוא נכנס, ולא בשיחת טלפון על סמך תחושה. סרט מדידה ופתק מכריעים יותר מכל הסברים בעל פה.

תמונות של חדר המדרגות, של הפודסט, של המעלית ושל המרפסת עוזרות למוביל לשפוט את הגישה טוב ממה שאפשר לתאר במילים. ואם הכלי ישן, או שכבר תיקנו אותו פעם, אומרים את זה מראש.

פסנתר כנף הוא לא ארון גדול

רוב המשקל של פסנתר כנף יושב בלוח הברזל היצוק ובמיתרים שבחלק האחורי של הגוף. לכן ההרמה לא מתחלקת שווה: צד אחד כבד מהשני, וארון או מזנון לא מתנהגים כך. גם סוגי הכלים שונים זה מזה. פסנתר עמוד, פסנתר כנף ופסנתר חשמלי דורשים עבודה אחרת, וכנף היא לא עמוד גדול יותר.

בגלל זה הובלה כזאת לא מתנהלת כמו הובלת ריהוט רגיל. באים צוות גדול, עגלה מיוחדת לפסנתר, רצועות נשיאה ושמיכות מרופדות, ולפעמים גם מנוף. כך נראית בדרך כלל הובלת פסנתר כנף: מי שמזמין אותה נשאל על סוג הכלי, על הקומה ועל הגישה בשתי הכתובות עוד לפני שמדברים על תאריך. פסנתר כנף לא מזיזים בלי צוות שלם, גם אם הוא נראה קטן בתוך הסלון.

את הרגליים ואת מערכת הדוושות, שנקראת הלירה, בדרך כלל מורידים לפני ההובלה, והמכסה נסגר וננעל. את הפירוק עושה טכנאי פסנתרים ולא צוות ההובלה. הגוף נשכב על הצד הבס על לוח הובלה מרופד ונקשר היטב, והרגליים והלירה נוסעות עטופות ומסומנות, כל אחת בנפרד.

יש גם יוצא מן הכלל: בהובלה קצרה, בקומה אחת ובמעבר רחב, פסנתר כנף עשוי לנסוע שלם על עגלה. את זה מחליטים רק אחרי שהמדידות כבר על הדף.

כשהפסנתר לא יוצא דרך המדרגות

יש דירות שבהן הפסנתר פשוט לא עובר: מעלית קטנה מהכלי, חדר מדרגות עם פנייה חדה או דלת כניסה צרה. במצב כזה לא דוחפים אותו במורד המדרגות. מוציאים אותו מהמרפסת או מחלון גדול בעזרת מנוף.

לפני שמחליטים על מנוף בודקים כמה דברים. מה רוחב הפתח של המרפסת, אם יש מקום למשאית המנוף לעמוד מול הבניין, ומה נמצא באוויר בדרך: עצים, חוטי חשמל, מרפסות בולטות של השכנים.

תמונה של המרפסת מבחוץ, מהרחוב, עוזרת יותר מכל תיאור: רואים עליה את הענפים, את החוטים ואת המרפסת שמעל. אפשר לצלם אותה גם מהרחוב, כדי שיראו מה נמצא באוויר.

ביום עצמו הפסנתר עטוף וקשור ברצועות לפלטפורמה, ויורד לאט בזמן שהצוות שלמטה מקבל אותו בידיים. על המנוף משלמים לפי זמן עבודה, ולכן הגיוני לתאם אותו לאותו חלון זמן שבו הצוות כבר נמצא בבית.

ההחלטה נעשית מראש, לא באמצע חדר המדרגות. אם הדרך לא מתאימה לא למדרגות ולא למנוף, אומרים את זה לפני התאריך. עדיף להשקיע שעה בבדיקה מראש מאשר לגלות שהפסנתר תקוע בין שתי קומות וכל הצוות מחזיק אותו.

כדאי גם לסדר את הסלון עצמו. מפנים את המעבר מהפסנתר אל הדלת, מגלגלים הצידה שטיח שיכול להחליק, ומזיזים כיסא או שולחן קטן שעומדים בדרך. כשהדרך פנויה, הצוות מתרכז בכלי ולא בחפצים שמסביב.

שני מובילים עוטפים רהיט בגד ניילון שקוף בסלון בהיר עם חלונות גדולים
עטיפה לפני שהכלי זז, וכל שכבה נקבעת לפי מה שהוא צריך.

מה נארז, ומה כתוב בהצעה

את הגוף עוטפים בשמיכות עבות, ובפינות מוסיפים עוד שכבה. את הלק לא עוטפים ישירות בניילון ביום חם, כי ניילון לוכד לחות ועלול להשאיר סימנים. המכסה והמקלדת ננעלים, או מודבקים בנייר דבק שלא משאיר שאריות.

החלקים הקטנים, כמו מעמד התווים, חלקי הדוושות ומפתח הנעילה, נוסעים בקופסה מסומנת אצל הצוות ולא פזורים בין השמיכות. חלק קטן שהלך לאיבוד עולה יותר מכל האריזה. בתוך הרכב הפסנתר קשור לקיר ברצועות, עומד על בסיס שלא מחליק, ואין מה לערום עליו או להישען עליו.

בהצעת המחיר שואלים מה כלול בה: כמה אנשים בצוות, אם יש מנוף, אם יש טכנאי, ואם מדרגות בלי מעלית נספרות. הצעה שלא מזכירה מנוף, טכנאי או צוות מוגדל עשויה להשתנות ביום עצמו. ואם כל הבית עובר באותו יום, אפשר לבקש שהפסנתר ייכנס לתמחור של ההובלה כולה ולא יעמוד לבד.

כדאי לשאול גם אם הטכנאי נכלל בהצעה או שמזמינים אותו בנפרד.

השבועות הראשונים בבית החדש

בבית החדש הטכנאי מחזיר את הרגליים ואת הלירה למקומן, והפסנתר עומד שוב על רגליו. אחר כך מתחילה שאלה אחרת: איפה בסלון הוא יעמוד.

כדאי להחליט על המקום מראש, לפני יום ההובלה.

המקום משפיע על הפסנתר כמעט כמו ההובלה עצמה. לא צמוד לקיר חיצוני לח, לא מול מזגן, לא בשמש ישירה מהחלון ולא ליד חלון פתוח. קיר פנימי, רווח קטן מהקיר ואוורור סביר שומרים על הכוונון הרבה יותר זמן.

גם כשהכול נעשה כמו שצריך, הכוונון זז בדרך. המיתרים מתוחים על לוח עץ, ועץ מגיב לחום ולרטיבות של החדר שהוא נמצא בו. לכן נותנים לפסנתר להתרגל לאותו חדר תקופה של כמה שבועות ואולי יותר, ורק אז קובעים כוונן. כוונון מיד אחרי הפריקה הוא ברובו בזבוז, ואחרי שהכלי התיישב, הכוונון עשוי להחזיק יותר זמן.

עיקרי המאמר כאן:

עוד מאמרים במערכת שלנו שיכולים לעניין אותך

לבית

פח נירוסטה

היי חברים! בואו נתחיל מרגע שכולנו מכירים: המטבח אחרי ארוחה גדולה, הכיור מלא בכלים, והפח הוא התחנה האחרונה לפני מנוחה. פתאום מתגלה ריח לא נעים

כניסה למאמר עצמו